<h1>חוקות הדיינים סימנים ע"ח—ע"ט</h1>
<h2>דף ד:</h2>
האמר לחבירו מנה לי בידך הנ' הם בשטר והנ' הם ע"פ והלה אומר הנ' שהם בשטר אני חייב לך אבל הנ' שהם ע"פ איני חייב לך זה ודאי אינו נשבע אלא שבועה על הנ' שהם ע"פ שכפר מפני שהשטר הוא שעבוד קרקעות ואין נשבעין על כפירות שעבוד קרקעות ודוקא שבועת התורה אינו נשבע על כפירת שעבוד קרקעות אבל שבועת היסת חייב להשבע כמו שאני עתיד לכתוב בע"ה כך מפורש בפ"ק דמציעא וכ"כ רי"ף. האומר לחבירו מנה לי בידך נ' הם בכתב ידך ונ' הם ע"פ והלה אומר הנ' שהם בכ"י אני חייב לך אבל הנ' שהם ע"פ איני חייב לך זה ודאי הוא מחויב שבועת התורה מפני שהוא מודה במקצת והרי אין כאן שעבוד קרקעות משום דכל כתיבת ידו אינו גובה מנכסים משועבדים ואפילו שכתב לו בכתיבת ידו נאמנות לומר (שיהי') [שלא יהיה] נאמן לומר פרעתי אותו אעפ"י כן הרי הוא חייב שבועת התורה כך הוא בפ"ק דמציעא.
